המהפכה הצרפתית

המהפכה הצרפתית/ טור דיעה ד"ר שלמה סויסה

בעשור האחרון עלו מאות משפחות מצרפת ועברו להתגורר באשקלון, משפחות שלמות, מטף ועד שיבה טובה. משפחות אשר עלו מתוך אהבת הארץ וציונות צרופה ולא ממצוקה כלכלית או אחרת. למרות זאת, רובנו רואים בהם מקור לעסקאות נדל"ן מהירות וכסף קל, או כמי שמתנהלים בעולם מקביל. מעבר לאיכותם האישית, העולים הנם משאב אנושי איכותי אשר יכול לסייע רבות לקידום העיר. אך בעיריית חלם כאשר רק  מי שמאיים בפירוק הקואליציה זוכה לסיוע, נותרים העולים מצרפת כמיקרוקוסמוס בתוך העיר ללא כל אינטגרציה. 

כמעט 30 שנה מאז עלו אחינו ואחיותינו מברית המועצות ומאתיופיה, כל עלייה עם הצרכים והקשיים שבה, עם הטוב והמיוחד בה. עד כיום זוכים העולים מברית המועצות ואתיופיה לתקציבים ממשלתיים ועירונים, לאפליה מתקנת ובניית תכניות לשילוב והעצמה. מאידך, העלייה הצרפתית, זו שהנה בת כעשור בארץ, לא נחשבת כלל כעלייה אשר לה צרכים וקשיים בעיני הרשות, וכזו שכלל אינה זקוקה לסיוע ותוכניות שילוב. גם מי שיושב על ברז תקציבי העלייה העירוניים לא  מוכן להשקות את העולים בתקציבים ולהפריח את גני וורסאי. נראה כי הרשות המקומית רואה בעולים מצרפת כמי שיכולים להסתדר יפה לבד, הרי יש להם "כסף". מחשבה מוטעית וסטיגמה, הביאה להתעלמות מוחלטת של הרשות המקומית בטיפול בעלייה החשובה ולפעמים לניצולם ע"י גורמי העירייה.

בשנות ה-50 הצרפתים ששלטו במרבית מדינות צפון אפריקה, הציעו ליהדות צפון אפריקה (מרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב) להגר לצרפת. חלק מהקהילה קיבלה את ההצעה וחלק אחר שלה העדיף לעלות לישראל, שבאותן שנים הייתה כידוע, מדינה באפייה שלא באמת ידעה איך להתמודד עם גלי עלייה גדולים מתרבויות רחוקות. היהודים שבחרו בצרפת על פני ישראל שגשגו ופרחו בתנאים סוציאליים טובים, השכלה גבוהה ומדיניות רווחה שכאן בארץ המתהווה יכלו הורינו רק לחלום. למרות הביטחון הסוציאלי הצרפתי, העולה עשרות מונים על הביטחון הסוציאלי בארץ גם כיום, העדיפו כ 2500 משפחות יהודים מצרפת לעלות לארץ ולראות בעיר את ביתם החדש.

מוטעה לחשוב כי העולים באו לאור חשש אנטישמי, זה היה קיים, עולה ויורד באירופה מזה מאות שנים ולא מהווה באמת את האינטרס הבלעדי לעלייה. רוב רובם של העולים מצרפת בחרו להעלות מתוך רגשי גאווה להשתייכות היהודית לארץ ישראל, לצה"ל שמהווה עבורם את המגן והחרב, ואשר לו תורמים הם רבות. ומתוך רצון כן ואמתי להיות חלק מהמדינה והעשייה בה.

הקהילה הצרפתית בעיר, רובה אנשים נחבאים אל הכלים אשר את עשייתם עושים בשקט. גם את רצונם לקחת חלק פעיל בעשייה בעיר עושים הם בפניות שקטות ומנומסות, לצערם, הטון השקט והמנומס נראה להנהגה הצעקנית כמקור של חולשה ולא ההיפך.

 

על עוצמתם ויכולתם לקדם את העיר למדתי מזה חודשים מספר. בעיר פועל מועדון, "המועדון הצרפתי באשקלון". עמותה לעולי צרפת אשר דרכה מבקשים הם לסייע לשאר העולים, אלו ששנים כבר בעיר, לאלה שעלו לא מכבר ולכלל תושבי העיר.

 

העמותה אשר בדרך קבע זוכה להתעלמות מוחלטת מצד הרשות והממונים על הקליטה אשר דוברים שפה אחת בלבד. לא מצאו זמן לבכיינות, והחליטו להרים תרומה כספית לטובת ילדים עם צרכים מיוחדים בעיר. כך נפתחה בשבוע שעבר המשחקייה הראשונה בארץ לילדים עם צרכים מיוחדים, וכך בעוד כחודש ימים יחנך גן השעשועים הטיפולי במרכז להתפתחות הילד בבית החולים ברזילי. כמו כן מתוכננת הקמת חווה טיפולית בעלות של מאות אלפי שקלים.העולים מצרפת הותירו מאחור משפחה מורחבת, חברים, קשרים וכישורים, אשר יכולים לסייע

רבות לעיר. רבות לעיר. בנתיבות לדוגמא, תרמו עולים מצרפת סיוע ל 150 ילדים יוצאי אתיופיה המתקשים בלימודים, 150 נשמות שכיום עתידם נראה מבטיח יותר. לאותם תורמים פנו אירגוניים מקומיים להעתיק את המודל גם לעיר. הרצון לסייע טמון עמוק בהזדהות המוחלטת של עולי צרפת עם המדינה והצורך לחזק אותה גם ברמה העירונית. אך רצון זה ותחושות הציונות העמוקים נתקלים בגחמות מקומיות ומעליבות, חסרות שכל ורעות רוח.

מזה שנים שמבקשת הקהילה הצרפתית בעיר לסייע לה בשירותים בסיסיים, רוב המבוגרים אינם קוראים את השפה העברית, ולכן כל מילוי טופס פשוט הופך למשימה קשה. העולים מצרפת בקשו את הרשות למצוא להם מקום שיכול לרכז את פעילותם בעיר, מקום שיהיה מרכז לסיוע בכל עניין, ובכך להימנע מטרחה וקושי מיותרים. פתרון העירייה לרצון הבסיסי לזכות בשירות מינימאלי לכלל מאות המשפחות בעיר נמצא בדמות שימוש בחדר בקונסרבטוריום פעם בשבוע לשעתיים בלבד, מעליב.

הרשות המקומית וגורמי הקליטה בה, נזכרים בהם רק בעת הצורך לקידום פוליטי, כך היה בחנוכה האחרון. הקהילה הצרפתית נדרשה לקיים אירוע קליטה לעולים חדשים, הובטח להם תקציב בסך אלפי שקלים לטובת האירוע, ממלא מקום ראש העיר הבטיח לבוא ולהצטלם, פחות למענם, יותר למענו. האירוע היה יפה, הכיבוד היה רב. ממלא המקום הגיע, אך את החשבון הותירו לצרפתים לשלם. הבטחות לתקציב נעלמו והעולים, מתרומות ומכספי העמותה נדרשו לשלם על תמונתו של ממלא המקום.

עד היום פניות לממלא המקום ולעוד גורמי עירייה בכדי לסייע לקהילה נתקלים בקיר, אין מה לדבר על חלקה של אחראית הקליטה בעיר, אשר לדעתה זכאים העולים מצרפת לסיוע בדיוק כמו הצורך לסיוע לחוצנים. על חלמאות העירייה ניתן ללמוד מהמציאות העגומה אשר בה שומר הסף בכניסה לעירייה אשר דובר את השפה, הפך להיות "הנציג" הרשמי של העולים אל מול הרשות.

הצורך בשילובם וקליטתם של העולים מצרפת הנו צו וחובה מוסרית של הרשות המקומית, אך רשות מקומית שרואה את כל המציאות דרך החור של הגרוש, כדאי שתחשוב על יכולתם של העולים לתרום לכלכלה המקומית. מידת ההשפעה של העולים על הכלכלה העירונית תלויה באפשרות שהעולים יצליחו להשתלב במסחר העירוני. במקרה של עולים מצרפת מדובר באנשים די משכילים ברובם , עם כושר השתכרות לא רע שיהיו בהחלט תרומה לכלכלה בזכות המנטליות שלהם, של שאיפה למצוינות והשקעה בחינוך של הילדים. עם רצון העירייה מתבטא בהכנסות, כפי שנראה בפרויקטים האחרונים בדמות אגרת חנייה וארנונה, כדאי שיתאמצו וישלבו את הקהילה המבורכת בכלכלת העיר.

 

הרצון לתרום ולהתנדב למען המדינה, הביא רבים מהעולים, גם בגילאים השלישים, להתנדב לצה"ל, רבים מהם מתנדבים במשך שבוע ימים, מבוקר עד ערב בסידור מחסנים ושאר ציוד, ללא כל תלונה, בשמחה מלאה ולב גאה. רצונם להתנדב בעיר לא מתקיים ואין הם משולבים למרות בקשות חוזרות ונשנות. משפחת עולים אשר מגיעה לעיר אינה מטופלת ע"י גורמי הרשות, אלה פונים אל המועדון בכדי שיסייע.

 

בעירייה ,ללא חזון, אין מחשבה ואין ניצול משאבים, גרמניה מהריסות מלחמת העולם השנייה צמחה לאימפריה כלכלית רק בזכות ההון האנושי, אם רשות רעת לב לא מוכנה לשלב ולסייע לעולים מתוך החובה המוסרית והסטטוטורית. לפחות תפתחו את יכולתם האישית לטובת כלכלת העיר. אך ככל הנראה, הנהגת העיר מאמצת את המודל העזתי, פחות פיתוח אנושי, יותר תלות בשלטון חמדני. ויו לה רבוליסיון.

שתף באמצעות:

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק

אודות איילת יקיר טפירו

קרא גם:

סופר לעובדי העירייה:"תחסרו לי מאוד"

Share this on WhatsAppמנכ"ל עיריית אשקלון, חיים סופר סיים את תפקידו ונפרד באופן אישי ממנהלי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.