מגדליי רוברט

 איך הפך רוברט הרוש, הילד שהגיע ממרוקו היישר לצריף בשכונות שמשון לאיש עסקים מצליח? הוא היהודי היחידי שיש לו מסגד בצרפת  וגם בית כנסת ומקווה לעילוי נשמת הוריו במרינה באשקלון, וגם בית חלומות מפואר מול מגדל אייפל.סיפור הצלחה / אילת טפירו

רוברט הרוש,יושב במרפסת בדירת הפנטהאוס שלו במרינה באשקלון , מביט בנוף המדהים.לפניו ניבט הים הפתוח, מפרשיות, סירות עוגנות ,ממולו הבניינים שבנה כאשר במרינה היה רק חול וחול…ממרפסת ביתו  הוא מפקח על  מלון הדירות שנבנה בסמוך לפרוייקט 'פרירון'- מדובר בסוויטות ברמה גבוהה אשר כולן פונות אל הים. הוא לוגם מהלימונדה הקרה שרקחה לו אשתו,מכניס אויר צח לריאות ומי צריך יותר מזה?

'את רואה את כל הבניינים האלה?' אומר לי הרוש עם מבטא צרפתי מתקתק.  'כאן היה הכל חול. לפני 25 שנה בני וקנין ואלי דיין רצו להביא את יולי עופר ומוטי זיסר להשקיע. אף יזם לא רצה להשקיע. אמרו לי תבוא רק כ'ניצב' – כבעל הון.מפה לשם 'נפלתי בפח' וקניתי את כל השטחים בחלק הדרומי.התלהבתי מאוד מהפרויקט . באמת מקום מדהים"

רוברט נזכר ביום בו הניח את אבן הפינה בפרויקט המרינה שלו."זה היה ממש יום חג עבורי ועבור כל התושבים.אני ביקשתי להביא לטקס את הרב כדורי זצ"ל.הדפסנו הזמנות, הזמנתי להקה, ארגנו זיקוקי דינור, כיבוד, סידרנו מרצדס עם נהג שיביא את הרב מהמנחת של בית החולים 'ברזילי', הכל היה ערוך ואז אנחנו מקבלים טלפון  מהחצר של הרב שאומרים לנו שהרב כדורי הטיל וטו. והוא לא מגיע.נלחצתי מאוד.ההזמנות חולקו, כולם ידעון על בואו של הרב וגם לי היה חשוב שהוא יגיע.הרמתי טלפון לבני וקנין ואמרתי לו שיש בעיה והרב לא מעוניין להגיע.בני וקנין התקשר לרב דרעי ושאל מה הסיבה?הבנו שאמרו לרב שמדובר במרינה ויהיו עסקים פתוחים בשבת… וקנין, שאל את דרעי מה צריך לעשות כדי להביא את הרב . דרעי חזר עם תשובה ואמר :'תפתחו בית כנסת או מקווה'. וקנין מתקשר אליי ואומר לי 'אתה מוכן להכריז בטקס שתפתח בית כנסת או מקווה? אמרתי גם מקווה וגם בית כנסת וברוך השם. הייתה פתיחה מרשימה ומבורכת.אגב, בהתחלה היו בעיות עם הבנייה והאישורים.רק אחרי שעשינו יסודות של בית הכנסת הכל ,תודה לאל,  הסתדר".

הרוש , גבר נאה ומרשים הוא אוטודידקט. מתמצא בתחומים רבים ופיצח את הנוסחה לחיים מעושרים.  אם תשאלו אותו הוא מעדיף חיי משפחה טובים ולב מאושר.יש לו לרוברט הרוש דיבור מרשים וגינונים צרפתיים.מי שמכיר אותו יודע שיש לו שאם מתקרבים לקווים האדומים שלו בעסקים הוא הופך לקשוח מאוד.

  רוברט הרוש, הילד שגדל בצריף בשכונת שמשון באשקלון נחשב לסיפור הצלחה של ממש.הוא תמיד נמצא על קו ישראל – צרפת – שם יש לו עשרות חברות שמרביתן עוסקות בנדל"ן.כל הדירות שלו בפרויקט בהר חומה  בירושלים נמכרו ברובן והוא כבר רוקח את הפרויקט  העסקי הבא שלו.

  על קו ישראל – צרפת

רוברט הרוש מחלק את זמנו בין צרפת לישראל.כשהוא נשאל כיצד ילד שגדל בדוחק בצריפים חב את ההצלחה העסקית שלו   הוא לא חושב  פעמיים ואומר."הייעוד שלי בעולם הזה הוא לעשות נחת להורים שלי ז"ל.היה בי רצון גדול לדאוג להם.כילד שהגיע לארץ בגיל 9  ראיתי את הוריי עולים לארץ ומגיעים לצריפים.ראיתי את אבא שלי  עובד במפעל וסובל מאקזמה בידיים ואת אמא שלי, שלא הבינה איך  מגדלים ילדים  בצריף ללא חשמל. כל אלה החדירו בי את המוטיבציה  להצליח וכך לעזור למשפחה שלי".
הרוש ‏ עלה לישראל ממרוקו.השנה היא 1962.למשפחת הרוש יש 'פריווילגיה' והם מגיעים לצריפים בשכונת שמשון.לא הרחק מהצריף המיתולוגי של אדולף הספר. הרוש למד בפנימייה צבאית ושירת בצה"ל כטכנאי בקבע. בהמשך הספיק לפתוח חנות למוצרי סטריאו, להימנות עם מייסדי מפלגת ד"ש ולרוץ לעיריית אשקלון עם חברי הילדות אלי דיין ובני וקנין. "שלא תביני לא נכון .עם כל הקושי שהיה להורים, לנו כילדים, הייתה  ילדות נהדרת, חיינו בצורה חופשית, טבעית ובריאה.התרוצצנו בשדות, קטפנו ענבים, גנבנו תפוזים והיינו מוכרים סברס.מאז שאני זוכר את עצמי אף פעם לא רציתי להיות מרוקאי.רציתי תמיד להיות ישראלי.הוריי אגב עזבו את מרוקו , לא כי הם פחדו אלא בכדי להעלות לארץ ישראל נקודה.אני זוכר שיום אחד, שאלתי את אבא שלי בתמימות: 'אבא, אחרי 120 ואריכות ימים איפה תרצה להיקבר בארץ ישראל או במרוקו? הוא אמר לי בני, במרוקו- זה לא החיים , אני הפכתי למי שאני רק בארץ ישראל, בעיר אשקלון ולכן תקברו אותי רק באשקלון".

אם תשאלו את המורים של רוברט הרוש בבית הספר היסודי מי זה רוברט הרוש? סביר להניח שהם לא ממש יזכרו את השם.מוריו בילדותו קראו לו 'ראובן'

למרות שהרוש עזב את ישראל כשהיה בן 25 לטובת הצלחה כלכלית גדולה בצרפת. עבורו העלייה לארץ ישראל ממרוקו הייתה בדיעבד סוג של טראומה. " העלייה שעשינו כשהייתי בן 9 היא עבורי סוג של עקירה.לקחו ילד בן 9 עקרו אותי מארץ הולדתי, עקרו אותי מהחברים ושתלו אותי בארץ ישראל.ניצבו בפניי שתי אופציות. או לשקוע בעבר או להמשיך הלאה"

לרוברט חמש אחים ואחיות. הוא הצעיר מבין כולם.לדבריו הוריו מאוד בלטו בנוף באשקלון. "תמיד קראו לאבא של 'מסייה הרוש' ולאימא שלי מאדאם הרוש'.היה בעיר אדם מדהים שאני חייב לו את חיי. קראו לו יעקב אלון ז"ל באותם הימים הוא היה נציג ההסתדרות שלקח את אבא שלי ומינה אותו כעובד הישראלי הראשון בכפר הנופש הצרפתי.אבא שלי היה מתאם.לימים הפך למנהל קבלה , נציג ההסתדרות ויו"ר עובדי בתי המלון . הגענו לארץ עם שני קונטיינרים ורכב . אני זוכר את הימים הראשונים שאבא נאלץ לעבוד בבית אריזה וכשלא הייתה עבודה לא היה מה לאכול".

רוברט למד בבית ספר 'ארלוזורוב' כשפתחו את בית ספר 'מצדה' עבר לשם. את לימודי התיכון למד בבית בתיכון 'תגר' ובהמשך למד אלקטרוניקה."כילד, אני זוכר  מלחמת קיום יומיומית.בתפיסה שלנו, מי שגר בשכונת אפרידר נחשב עשיר.כשהייתי מגיע לאזור בית המשפט,  התחושה הייתה שאני עובר את הגבול…אני זוכר את עצמי עובד מגיל 14.כשהייתי בכיתה ט' המזכירה אמרה לאבא שלי שלא שילמנו שכר לימוד.היא נתנה לו שטרות גדולים כדי שישלם בדואר.בדרך ביקשתי ממנו את השטרות, קרעתי אותם ושילמתי בעצמי.לא היה חסר לנו כלום.אימא ידעה לעשות מהלימון לימונדה.בגלל שאבא עבד בכפר הנופש שזאת עבודה עונתית. היא ידעה לחלק את המשכורת ולשמור גם לחורף.

בפבואר 1971 הוא התגייס לצבא.במשכורות שחסך רכש חנות בבניין 'הדר' בעיר. בדצמבר 1977  סיים את החוזה שלו עם צה"ל והשתחרר . באותה השנה גם התחתן עם אשתו בפריז."זה חוזה לכל החיים" אומר רוברט ומוסיף 'אשתי היא המנוע של החיים שלי'.בבחירות לראשות העירייה בשנת 1978 הוא סייע לאלי דיין. "הבית שלי היה מטה בחירות.בערב הניצחון הייתי במסיבה במלון 'המלך שאול' ובסוף הערב עליתי על מטוס וחזרתי לצרפת.ב 5.4.78  נולדה ביתי הבכורה". עם 20 אלף דולר, אישה ותינוקת , הוא החליט לקפוץ לבריכה של הגדולים.כשכולם חשבו שהוא 'מתאבד' רוברט ראה כמה מהלכים קדימה.הוא לקח הלוואות ועם הרבה אמונה, בעיקר בעצמו הוא יצא לדרך.

את דרכו העסקית החל כבעל חנות למוצרי חשמל של פיליפס, וזו צמחה לרשת המונה 20 סניפים בפריז ובפרבריה.כשמצבו הכלכלי התייצב מכר הרוש את כל החנויות, קנה מרכז מסחרי ענק בן 22 אלף מ"ר והפך אותו למרכז קונגרסים כדי לקיים בו תערוכות, השקות ואירועים גדולים. אומר הרוש שבין לבין הוא הספיק לקנות זיכיון לארבעה  סניפים של רשת BUT, סוג של איקאה, ולמכור אותה."באותה השנה בני אבי נולד והביא איתו את הברכה. באותה השנה הגעתי לארץ וקניתי את המגרשים האלה"

רוברט הרוש הופך לאחד מאנשי העסקים המצליחים בפריז והפך למשווק הכי גדול באזור.אחרי עשרים שנה , הוא מחליט למכור את כל החנויות שבבעלותו והחל לרכוש חברות כושלות"

מתי הבנת שרוברט הרוש נולד להיות איש עסקים ולא עובד שכיר?

אני לא גדלתי בבית שאבא היה איש עסקים ודווקא זה מה שדירבן אותי.החוש היה אצלי כל הזמן.אני זוכר שהייתי בחוף בקנייה.לא יכולנו להיכנס למים כי היו קיפודים.אני מסתכל ימינה,מסתכל שמאלה ואני רואה כושים שמוכרים שטויות.אמרתי לאחד החברים  'תיקרא לו', המוכר בא, אמרתי לו כמה יעלה לי לקנות נעלי גומי? , אמר לי '5 פרנק'. עשיתי להם שירטוט של מה שאני רוצה. ביקשתי 20 פרנק על כל נעל וכך בכמה דקות כל נעלי הגומי נמכרו והרווחתי 3000 פרנק.זה פשוט.הזוי שאף אחד מהמקומיים שם לא זיהה את הפוטנציאל"

לשאלה האם אפשר להרוויח מנדל"ן בישראל? אומר הרוש 'כן' בצורה נחרצת. "מי שאומר אחרת משקר. מחירי הדירות במיוחד באשקלון עלו בצורה לא רגילה.יחד עם זאת צריך אורך נשימה ארוך ואת זה יש לי"

בראשית האינתיפאדה בשנת 98 עסקים רבים נפגעו.איך אתה צלחת את התקופה?

בתקופה זאת עסקיי נפגעו בצורה קשה מאוד.נקלעתי למשבר כלכלי קשה.מכל הגופים , דווקא אנשי 'מס הכנסה' היו אלה שבאו לקראתי.זה היה בפרוייקט 'פרירון' לא רציתי להכריז על פשיטת רגל ובעוד 4 שנים אני אסיים את פריסת החוב"

.הרוש מציין כי הוא אינו מרגיש אנטישמיות בצרפת.הוא שולף את הסלולאר שלו ומראה סרטון של הנכד משחק ברחובות צרפת."הנה זה הנכד שלי, עם ציצית .הכל בסדר".

"אני חזיתי כמעט את כל ההתרחשויות. לפני יותר מ-20 שנה הקמתי עמותה שמחלקת 3,000 מנות מזון בתקופת הרמדאן. הגעתי למסקנה שאם לא נתקרב לאנשים האלה תתהווה חבית נפץ ליהודים ולישראל.אני לא חושש מהערבים, כי הם צרכנים. בשכונות שיש לי עסקים בהן הם עובדים טוב מאוד. אני לא דואג לעסקים שלי, אלא לתרבות הצרפתית.

אפרופו תרבות.זה נכון שבנית מסגד לערבים?

 נכון מאוד.אני היהודי היחידי בעולם שיש לו מסגד.

פנתה אליי ראש עיריית מונטריי ואמרה 'יש לנו בעיה: התמוטט מסגד בעיר שלנו. כבעל הקרקעות הגדול בעיר תוכל לעזור לנו בהקמת מקום ארעי?' אמרתי לה, 'מפני שהייתה לך החוצפה לפנות אליי  על אף שאני יהודי, אבנה אותו'. הקמתי אותו בלי השקעות של אלג'יר, ערב הסעודית או העירייה.זה מקום ששטחו 2,000 מ"ר, הכי גדול באזור. טוב מאוד לשמור על קשר בין הקהילה, שהיא בעייתית ליהודים, לבין ישראל למרות כל מה שקורה. כיום הם משלמים דמי שכירות סמליים.האבסורד הוא שבצרפת הפכתי ליהודי, בארץ הייתי ישראלי. החכמים אומרים שאנחנו אור לגויים ושהעובדה שאני בונה מסגד לגויים היא אור. ערבי קיצוני אחד שאל אותי 'למה אתה בונה מסגד? כמוסלמי לעולם לא הייתי בונה בית כנסת'. אמרתי לו 'אלוהים היה טוב איתי כל כך אז אני יכול לבנות גם מקווה. איתך אלוהים היה קשה כל כך אז אפילו מסגד אתה לא מסוגל לבנות'".

   כיבוד הורים

רוברט חווה משבר נוסף כאשר הוריו,אברהם וחסיבה, נפטרו, "חשבתי שהחיים שלי מתמוטטים, הרגשתי שעולמי חרב עליי.הייתי קשור אליהם מאוד.כשאני מנתח את החיים שלי, אין לי בכלל ספק שהייעוד שלי בעולם הזה, הוא לגמול להורים שלי. בשנותיהם האחרונות הבאתי אותם לצרפת והם חיו טוב". אומר הרוש. הוא בנה בית כנסת והקים מקווה לגברים באשקלון על שמם.מדובר בבית כנסת פעיל מאוד בו מתקיימים שיעורי תורה .במקווה מפואר."המקום הזה, הוא סוג של סגירת מעגל.נחת אמיתית לבורא עולם ולהוריי.זאת התודה שלי על כל הטוב שהקב"ה הרעיף עליי"

 

שתף באמצעות:

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק

אודות איילת יקיר טפירו

קרא גם:

בוסקילה פרש מהמירוץ התחבר לשמעוני

Share this on WhatsApp*רשימת ״הליכוד״ בראשות מישל בוסקילה ובגיבוי ראש הממשלה מר בנימין נתניהו בהודעה: …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.