שושנה ויג ילידת העיר אשקלון מציגה את ספרה ה-17: ענפי התודעה

ספר חדש חושף חמלה כלפי האסירים והתלמידים שלימדה וגם אל הקרובים אליה, בני ביתה, האהובים הקרובים והרחוקים

ספרה ה-17 של שושנה ויג עוסק בתודעה שבין שלושה מעגלים בחייה של הדוברת: המעגל המשפחתי, המעגל האישי-רומנטי והמעגל, שעיקרו התבוננות פואטית על חיי האסירים בבית-הסוהר שבו עבדה בעבר כמורה.

מקורה של החמלה, התימה המרכזית בספר “ענפי התודעה” מאת שושנה ויג, הוא סוד פנימי מואר, שהדוברת מעמיקה חקור, כדי להוציאו מן הכוח אל הפועל, כפי שבא לידי ביטוי בשיר הנושא את שמו של הספר. לנטייה קיומית זו יש משנה-חשיבות בימים של מגיפה עולמית, שבה היא רואה סוג של קריאת-תיגר של הטבע, התובעת מן האדם הצנע לכת.
לדברי המשורר והמחנך, חיים יחזקאל: “כמו בספרה “הירואין” גם בספרה זה מכנסת המשוררת שירי אהבה אסורה ושירים טוטאליים. שירים אלה שהם בחלקם אוטו-סוגסטיביים מאפיינים את הדוברת באמצעות מוטיבים של התפרקות והתחברות, לימינאליות, החלפת זהויות ובעיקר באמצעות מוטיב “החסר השלם” (“אין דבר יותר שלם מלב שבור”, כאמירתו של הרבי מנחם מנדל מקוצ’ק). דווקא מופעיו השונים של האני מנסחים בשירים אמירה טוטאלית, הממזגת תשוקה וחמלה. שורת השירים החותמת את הספר מציגה מבט פואטי לא שיפוטי על חיי האסירים. מזג לא שיפוטי זה, שאף מלווה ברתיעה ובזעזוע, מתקשר ריאלית ופואטית (מוטיב הציפור הכלואה) לשירים הפותחים את הספר, שכן בתודעה, החמלה היא תוצר של מבט עצמי והכרת הדוברת את אנושיותה היא. סיטואציית המפגש עם האסירים מהווה אפוא תמונת-ראי מטאפורית שהיא בבחינת שיקוף פנימי של הקטבים בחייה, כמי שמתניידת בין עולם נורמטיבי אל תשוקות אסורות, תרתי משמע”. כמו בשיר הבא:
הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ קָבוּר
עָמֹק בָּאֲדָמָה
עִם אֲחוֹתוֹ וְהַמְּאַהֵב שֶׁלָּהּ
הוּא יוֹשֵׁב עַל הַתִּיק
וְהוּא כְּבָר יוֹדֵעַ
לֹא הָיָה טַעַם
לְכָל הַדָּם.

לדברי המשוררת: לימדתי שלוש שנים עברית, הבנת הנקרא וגם חיבור כשעבדתי היה אסור לי לדבר על זה. עשיתי זאת כשאני כבר מורה בגימלאות בראשית שנות השישים שלי. הרגשתי תחושה כפולה כלפי העבודה הזאת מול האסירים מצד אחד חמלה ורצון לקדם אותם כשרובם למדו עברית כשפה שנייה ותמיד ניצבה תמונת האדם שהגיע למעמד הזה מול עיניי. בעבודה מולם היה עליי להפריד בין התחושות וראיתי את האדם שעשוי היה להיות לו היה פוגש באנשים הנכונים לאורך חייו. האסירים אסירי תודה שמסתכלים עליהם ומעניקים להם הזדמנות לחוש שהם ראויים למשהו. החוויה הזו לפגוש את אלה שלא נרצה לפגוש ברחוב דווקא במקום הזה שהוא מבודד ומורחק מן החברה בתנאים של שמירה קפדנית יוצר תחושות מנוגדות לסביבה. הערצתי את קציני החינוך בבתי הסוהר את הקרבה שלהם והנתינה שלהם לאלה שפשעו לחברה. כשסיימתי את העבודה שם, ואיני כבולה למערכת החוקים של המערכת, הרגשתי צורך לשתף במעט תחושות של מורה במקום הזה.
שושנה ויג היא סופרת, משוררת ועורכת ספרותית ישראלית. ילידת אשקלון. בעלת תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן, התיזה שלה עסקה בשירת יונה וולך.
כותבת מאמרים על יוצרים ופרסמה רשימות בכתב העת רבים וברשת האינטרנט. כמו כן בעלת בית ההוצאה – ‘פיוטית’. נשואה ואם לחמישה. מתגוררת בנתניה.

“ענפי התודעה” מאת שושנה ויג. “פיוטית הוצאה לאור”, מחיר: 50 שקלים כולל משלוח להשיג ישר מהיוצרת או מאמזון, בלינק: https://tinyurl.com/54cnjj82

שתף באמצעות:

תגובות פייסבוק

תגובות פייסבוק

אודות admin

קרא גם:

טסלה הפכה היום למכונית החשמלית הנמכרת ביותר בישראל

Share this on WhatsApp פחות מ-3 חודשים אחרי שנפתחה בפני הישראלים האפשרות להזמין Tesla, היא …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.