אשקלון פוסט פורטל האינטרנט של אשקלון
בעוד חודש תפתח שנת הלימודים, בלונים ייתלו בכיכרות העיר והנהלת העיר תלבש לבן. על פי נתוני האלימות, הסמים והאלכוהול בבתי הספר, כדאי שנרכוש לילדינו לשנת הלימודים, ניירות גלגול לעישון, כוסית שוט לשתיה ואגרופן למקרה שמישהו לא יבוא “טוב בעין”. זעקת ההורים כי ישנם שיעורים “לא פורמאליים” של עבריינות צעירה בבתי הספר בעיר, נתקלת באטימות מוחלטת מצד הנהגת העיר. ככל הנראה עתיד ילדינו קרוב יותר לנסיעה בזינזאנה ולא בחללית ממרכז החלל המתכונן באשקלון.בעדן הפוליטיקלי קורקט הכל מנוסח ברוך. אלימות הנה אקלים בית ספרי, סמים ואלכוהול הנם סביבה שאינה נאותה, ורשלנות עירונית בטיפול במחדל נקראת גן שעשועים. למי שלא מודע לפרטים, ילדינו הפוקדים את ספסל הלימודים, יוצאים בכל יום לשדה קרב על שמירת הערכים הבסיסיים, שמירה על ביטחונם האישי ושהות בסביבה מתגמלת ובונה. על פי נתוני האלימות וההתמכרויות בעיר, אנחנו וילדינו מפסידים בקרבות מזה עשור שנים. עוד קצת חלמאות ונפסיד במלחמה כולה.
על פי נתוני משרד החינוך החלקיים ביותר, בעירנו, כמעט כל ילד שני בבית הספר הוא קורבן להצקה פיסית, מילולית או עקיפה. התיכונים מאכלסים סחר בסמים, אלכוהול הנו עניין שבשגרה, אלימות פיזית מילולית וחרמות כלל לא מנוטרות. בכל שנה הנתונים החלקיים אשר בידי הרשות מציגים תמונה בעייתית הולכת ומחמירה, אך חמורה פחות מהמציאות.
עשור שנים לתוכנית “עיר ללא אלימות”. מהתוכנית אשר התהדרו בה ראשי העיר בעבר, נותרה צללית של תוכנית עם תקציב מקוצץ. תוכנית עיר ללא אלימות הייתה אמורה לטפל בכל חולאי האלימות בעיר, גם בבתי הספר אך לא רק. את תקצוב התוכנית בשנותיה הראשונות, תקצב משרד לביטחון פנים. תקציב שנקבע שיופחת בכל שנה והרשות תשלים. אך בעיריות חלם וסלוגנים, אחרי גזירת הסרט והתמונות התקציב פחות חשוב. כיום עומד תקציב התוכנית על 1/3 מהתקציב המקורי, כאשר מיום למיום מתהדרת העיר בפתיחת מהדורות החדשות על אירועי אלימות חמורים.
תוכנית עיר ללא אלימות אינה הפתרון לחולאי האלימות הסמים והחרמות בבתי הספר, היא פתרון תלאים, פתרון חלקי. ברשויות אחרות עיר ללא אלימות הנה תוכנית אחת מתוך שלל תוכניות תחת רשות עירונית למניעת אלימות. בעירנו חסרת חזון והמנהיגים מזה שנים, תוכנית עיר ללא אלימות הנה התוכנית היחידה והעיקרית אשר רק 30% מתקציבה מופנה לטיפול באלימות בבתי הספר.
חכמינו בקומה הרביעית על דורותיהם, קבעו כי את התוכנית יחילו רק על בתי הספר התיכוניים ולא על היסודיים. כך שבפועל, אלימות מילולית, פיזית וחרמות בבתי הספר היסודיים לא טופלו ברמה העירונית תחת חזון, אלא היו תלויות ברצונו הטוב של מנהל/ת בית הספר. חכמינו הגדילו וקבעו כי מנהל תחום מניעת האלימות בעיר יהיה תחת מנהל החינוך ולא בכפיפה למנכ”ל העיר או ראש הרשות. החלטה זו שנראית לכאורה מנהלתית, הנה חשובה ביותר לאמירה ולתקצוב כי עניין האלימות בבית הספר ובעיר בכלל הנם מראש מעיני הרשות.
שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, לא תביא איתה בשורות בשיפור ומניעת האלימות והסמים בבתי הספר, תקציב 2018 לתוכנית החלקית “עיר ללא אלימות” לא נקבע, ככל הנראה תמשיך התוכנית להיות “העתק הדבק” לשנים הבאות.
בתי הספר בעיר כיום מאכלסים סחר בסמים, התנהגויות מיניות בעיתיות, אלימות ואלכוהול. לחולאים אלא נחשפים גם הילדים הקטנים אשר מגיעים לחטיבות הביניים, לא לחינם מראים הנתונים כי 10% מילדי כיתה ז’ צורכים אלכוהול, אך לא רק. נתוני הרשות ומשרדי החינוך הנם חלקיים ביותר. בעיריית אשקלון למשל העדיפו לא לקחת חלק בתוכנית משרד החינוך לניטור רמת האלימות בבתי הספר, תוכנית שבוחנת את הנתונים האמתיים, למה? זה לא מצטלם טוב.
בעיר אשר בה החזון הוא רק למראית עין, והתקציב לטיפול חולאי האלימות בבתי הספר הנו פחות מעלות מאירועי יום העצמאות, אין סיכוי למניעה, אין סיכוי לטיפול ואין סיכוי לשינוי. רחמים לי על עובדי הרשות המסורים אשר נדרשים לקיים חריש עמוק עם כפית פלסטיק. פשוט חסר סיכוי.
בעיר ללא חזון ומנהיג מזה שנים אין מערכת מתכללת של גורמי הטיפול, כך לדוגמא אם בבית ספר מתגלה קטין סוחר בסמים או נוער צורך סמים, המשטרה כלל לא מתערבת. כך גם גורמי הרווחה. כאשר אין סגירת מעגל טיפולית, אין פלא שהשנה רמת האלימות וההתנהגויות החריגות בבתי הספר רק עלו.
בערים אחרות, ממש כאן, לא רחוק, לקחו על עצמם ראשי הרשות את עניין האלימות הבית ספרית, כחזון לשינוי מערכתי של כלל החברה. ישנה הבנה כי טיפול באלימות בצורה מערכתית מהגיל הרך ימנע או לפחות יפחית התנהגות אלימה בגיל מאוחר יותר. מניעת אלימות מביאה עימה סביבה לימודית טובה יותר אשר משפרת את רמת הלימודים בעיר ומונעת השקעות תקציביות במחלקות אחרות כגון רווחה.
באשדוד שכנתו, זו שמנהגינו מתפארים כי תושביה “בורחים” לאשקלון, ( רק בגלל המחיר) השכילו להבין כי יש לתכלל את הטיפול באלימות תחת קורת גג אחת, כל הגורמים המטפלים והמתערבים נמצאים תחת הרשות העירונית שהנה תאגיד עירוני, כמו החכ”ל או התנו”ס. כך הוקמה באשדוד “הרשות לטיפול באלימות ובהתמכרויות”. מנכ”ל הרשות כפוף ישירות לראש העיר ולא תחת אגף אשר יבחר מתי לקצץ בסמכויות או בכספים. הרשות באשדוד מנוהלת תחת דירקטוריון ומנכ”ל, ולא רק ע”י מספר עובדים מצומצם אשר בידיהם תלאים ופרוטות.
הרשות באשדוד יודעת לזהות ונטר את רמת האלימות והמשתמשים, יודעת היא לטפל בקטין באמצעות מרכזי ייעוץ והכוונה, ובשלבים אחרים של התמכרות יודעת היא לטפל גם בטיפול באשפוזיות. הרשות העירונית יצאה מתוך הנחה כי התנהגות בעייתית הנה גם מבית, ולכן קבעה מסלול להכשרת הורים, מסגרות שבהם נותנים להורים כלים להתמודד עם חינוך ילדיהם ועם הבעיות ההתנהגותיות שלהם.
אשדוד אשר חרטה על דגלה את הטיפול באלימות והתמכרויות משקיעה עשרות מיליונים על הילדים שלהם, על עתידם הבטוח ועל בניית חברה תקינה יותר. אין בהתנהלותה של העיר אשדוד סטארט אפ ייחודי, המודל ברור וידוע, כל אשר צריך הנו חזון, שמביא החלטה ותקציב ולאחריה ביצוע.
עיר ללא אלימות במתכונתה הנוכחית, גם אם תתוקצב יותר ( בסבירות נמוכה ) אינה פתרון לבעיות אשר מהם סובלים ילדינו בבתי הספר, לא רק שאין איכות לימודית בעיר, גם הסביבה בעייתית. לא רק שמבחני המיצב קובעים כי ממוצע העיר הוא נכשל, כעת גם חוזרים ילדינו מוכים ומומחים להכנת קססה. החינוך בעיר נכשל על כל אגפיו. לא חינוך, לא ספורט ולא בטחון. עיר ללא אלימות יכולה להמשיך להיות חלק ממערך תוכניות. אך לא המצפן לפתרון הבעיות ההתנהגותיות בבתי הספר.
הכישלון הנו רב שנים ולו אבות רבים. תומר, את הכישלון המתמשך אתה יכול לעצור, אתה יכול לשנות את עתיד ילדינו, בהקמת “תאגיד עירוני”. כל פתרון אחר לא יהיה מיטבי ולא יפטור אותך מאחריות לנתוני האלימות והסמים בשנה הבאה.
