אשקלון פוסט פורטל האינטרנט של אשקלון
פיטר גרינפלד, ניצול השואה שזכה לכינוי פפיצ’ק, ומי שהיה יקיר הנוער של העיר אשקלון כאשר ליווה משלחות לפולין נפטר ביום ראשון השבוע. יהי זכרו ברוך.
פיטר גרינפלד, היה מוכר מאוד בעיר. בעיקר בשל סיפורו ועוד יותר בשל אישיותו שהצליחה לכבוש אלפי תלמידים שיצאו איתו למסע לפולין ושמעו מפיו את סיפורי הזוועות/ איילת טפירו
,
איתי גרוס, שהכיר את פיטר מקרוב ואף התפלל איתו בבית הכנסת, העלה פוסט מרגש וכתב:השתתפתי עכשיו בהלוויה של אחד האנשים היקרים והחשובים שהיה לנו כאן – פיטר (יוסף) גרינפלד-קליינמן ז”ל.
בהלוויה הזו לא השתתפו אלפי אנשים כפי שהיה מצופה (אולי יום אחד נלמד לכבד את האנשים החשובים באמת) אלא כמאה איש בלבד. לכן, חשוב לי כל כך לכתוב את המילים הבאות:
פיטר שנולד ב-14 באפריל 1940, שרד את השואה, נמנה עם תאומי מנגלה הארור, והנו הצעיר בניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ.
פיטר (פפיצ’ק) היה הילד הכי קטן בבלוק התאומים והגמדים של דר’ מנגלה. הוא היה בן ארבע כאשר ננעלו עליו השערים של מחנה ההשמדה ובן חמש כאשר שבו ונפתחו. הוא לא ידע את שמו, לא היה לו מושג מניין הוא בא ולאן הוא הולך. ילד קטן שהלך לעצמו לאיבוד ועברו 45 שנים של חיפושים עד שחזר וזיהה עצמו בוודאות.
פיטר איבד את כל משפחתו (הורים, אחות גדולה, עמליה, ואחותו התאומה מרתה) בשואה ושנים ארוכות, כאמור, חי בלי לדעת את זהותו האמיתית. הוא לא ויתר, התחתן והביא לעולם שתי בנות ובן – וברוך ה’ נכדים מקסימים.
מה שליווה את פיטר לאורך כל חייו והדהד ללא הפסקה, אלו רגעיו האחרונים עם אמו ואחיותיו בטרם הפרידו ביניהם:
“אני לא יכול לשכוח, למה אני מקבל נשיקה חמה חמה, אבל אחרונה”, “אני לא יכול לשכוח, למה אני מקבל חיבוק חזק חזק, אבל אחרון” (מתוך עדותו של פיטר); וכמובן את הזעקה האחרונה ששמע מאמו, טרם הפרידו ביניהם: “פפיצ’ק פפיצ’ק, אל תשכח, אתה מפראג, רחוב ווראקובה 722 / 24, מפראג, אל תשכח”…
זכיתי להכיר את פיטר גם כחבר ומתפלל קבוע בבית הכנסת המרכזי ברנע באשקלון במיוחד זכורה לי אהבתו ודאגתו האין סופית לילדי בית הכנסת, אך גם כאחד מהשליחים החשובים ביותר לזיכרון השואה הנוראה. לאורך כל עשרות השנים האחרונות, פיטר ליווה משלחות ומסעות לפולין, העביר הרצאות בעצמו כאיש עדות (כולל אחת מרגשת בצבא, ביחידתי בפיקוד הדרום לפני מספר שנים) ואף זכה לבסוף שיצא ספר, ע”י יוסי שריד ז”ל (“פפיצ’ק – הוא לא ידע את שמו”), שמתעד את מסעו העצמתי.
הכרתי שורדים רבים, אך באמת שהיה משהו מיוחד בפיטר אשר הקדיש את כל חייו למען מטרה חשובה זו של הנצחת זיכרון השואה.
נסיים עם מילותיו של פיטר בעצמו, באחת מהעדויות, אשר מבטאות את אמונתו הגדולה בחיים וניצחונו:
“עליתי ארצה – ומפה אני לא הולך לאיבוד לעולם”.
ובאמת, משפחתו היקרה, על ילדיו ונכדיו – מוכיחים שזהותו חזקה מתמיד.
מצדיע לך פיטר היקר! תנוח על משכבך בשלום ושמור עלינו מלמעלה.
.
