אשקלון פוסט פורטל האינטרנט של אשקלון
אורלי אוזן,אשת חינוך מצאה את עצמה בגיל צעיר מתמודדת עם בעל שלקה בגיל 55 בלבד במחלת האלצהיימר הארורה/ הבעל של אורלי, הוא אלי אוזן מי ששימש במשך שנים כראש המועצה האזורית לכיש/ אורלי צפתה במצבו המתדרדר של בעלה והבינה שאלי,הבעל המשכיל והאהוב שלה לא יחזור לעולם להיות אלי/ היא מטפלת בו יום יום במסירות נפש אולם היא לא נתנה לעצבות להשתלט עלייה ומתוך הכאב הגדול הזה היא יצאה במופע ‘מונודרמה’ מרגש, סוחף עם הרבה געגועים/ איילת טפירו
אורלי אוזן במונודרמה “שומרת הזכרונות”, מספרת את סיפור חייה האישי המרגש על אהבה, זוגיות ו…אלצהיימר. אלי, בעלה של אורלי, ראש מועצה לשעבר, חלה בגיל צעיר יחסית במחלת האלצהיימר. גילו הצעיר לצד אישיותו המוכרת, הקשו מאוד על אורלי והמשפחה לחשוף את המקרה ולהתמודד איתו. בדרך מאוד לא שיגרתית החליטה אורלי(ללא כל נסיון קודם במשחק) להעלות מונודרמה המספרת וחושפת את המקרה ודרכי ההתמודדות שלה איתו. מדובר במופע מרגש ועוצמתי המהווה כלי השראה ואף מקור למידע לכל מי שעוסק בטיפול בחולים וקשישים בבתי אבות, מוסדות סיעוד, בתי חולים, מחלקות רווחה בעיריות ומועצות, עמותות בתחום, מועדוני קשישים וכו’ וכן מסייע למשפחות החולים להתמודד עם כל הקשיים.
אלי ואורלי הכירו לפני 38 שנים.היא בת מושב נוגה ואלי ממושב שחר.הם אהבו זה את זו אהבת אמת.השניים נישאו והקימו את ביתם במושב ‘שחר’. אלי,חקלאי בנשמה והפך לפוליטיקאי מה’זן’ המשובח.אורלי, שימשה במשך שנים כמורה בכירה ומוערכת מאוד בבית הספר ‘בית יחזקאל’ באשקלון.לזוג שלושה ילדים,הגר,בעלת תואר שני,ומנהלת פרוייקטים בבזק,עידו-חוקר נוער ונועה,עורכת דין בפרקליטות המדינה בירושלים.כשאורלי מספרת על משפחתה פנייה קורנות,ועיניה מוצפות במבט של נחת.”אני זוכרת שהתאהבתי באלי כאשר הלכתי לצפות במשחק כדורגל של ‘הפועל לכיש’,בדיוק כשחזרתי הבייתה לחופשת שבת מכפר הנוער ‘בן שמן’ראיתי במגרש בחור קטן אבל בעל חזות מרשימה מאוד שבינתיים היה למאמן הקבוצה.אחרי שנתיים של חברות התחתנו.אני הייתי עתודאית להוראה ואלי היה חקלאי שגידל באהבה רבה פרחים ובמקביל שימש כחבר מרכז מפלגת העבודה,וחבר המועצה האזורית לכיש במשך שלוש קדנציות,ובמשך חמש שנים,בין השנים 1999-2004 כיהן כראש המועצה.בבחירות האחרונות הפסיד את ראשות המועצה בהפרש של תשעה קולות בלבד”
ההפסד היה צורב.לאלי היה עדיין חזון לפתח את האזור ולהמשיך את העשייה הציבורי.הוא ניהל חברת כוח אדם.בשנת 2008 חלה התדרדרות במצבו הבריאותי של אלי.לאחר בדיקות הוא אובחן כחולה אלצהיימר והוא בן 55 בלבד.
אורלי,בחורה צעירה לא הבינה מהיכן נחתה על בעלה מחלה ‘ששייכת’ לאנשים מבוגרים יותר. היא הדחיקה, הכחישה, רצתה להאמין שאלי יחזור לעצמו אבל זה לא קרה.ההפך.במשך חמש שנים סעדה אורלי את בעלה בביתם לבדה במסירות נפש,היא נאלצה לפרוש מעבודתה כמורה בבית הספר ‘בית יחזקאל’ באפרידר.היא לא ביקשה מאף אחד עזרה בטיפול באיש שלה,יום ולילה היא הייתה לצידו.כשמצבו כבר לא אפשר טיפול בבית היא הכניסה אותו למחלקה לתשושי נפש ‘בית וקס’ בקרית גת.ראש העירייה,אבירם דהרי סייעה לה בכך.אולם כעבור כמה חודשים בלבד חלה הרעה נוספת במצבו ואורלי נאלצה לחפש לבעלה מסגרת מוסדית שבו ישהה 24 שעות ביממה.כיום שוהה אלי בבית ‘רחל ליצ’ק’ הבית שהפך לבית השני של אורלי שמגיעה יום יום מתנדבת, עוזרת ומהווה אוזן קשת ומכוונת למשפחות המטופלים.
הזכרונות מאלי שמורים
מי שמכיר את אלי אוזן לא יכול היה שלא להתפעל מדמותו הכובשת.כאמור הוא שימש במשך שנים כראש המועצה.מאדם שניהל צוות עובדים גדול, נתן הוראות,היה קשוב לרחשי הציבור, היה בעל טוב ואבא מצוין לילדיו הפך באחת לאלי אחר,לאלי שהוא עצמו לא מכיר וכל שכן משפחתו וסביבתו לא מכירה.לפני כשמונה שנים כשהוא בן 55 בלבד ללא כל התראה מוקדמת לקה אלי במחלה ה’אלצהיימר’ המחלה שנוטלת מהאדם את עצמו.כשאלי חלה,אורלי הייתה בת 48 בלבד עם בעלי נוכח-נפקד.כשאלי עזב את הבית אורלי הרגישה שהריקנות משתלטת על הבית,שהזכרונות היפים מכל מה שבנו במשך כל שנותיהם המשותפים נעלמים.היא לא רצתה שזה יקרה.ההפך,אורלי רצתה לשמר ולנצור את כל שנותיהם.”כשאלי חלה היו לנו שני נכדים,כיום יש לנו ארבעה נכדים מקסימים.ישבתי ואמרתי לעצמי שזה לא הגיוני שהנכדים לא ידעו איזה סבא היה להם.מכאן למעשה נולדה המונודרמה.בעזרת איש מקצוע ערכתי סרט תיעודי.הזמנתי חברים ובני משפחה ועשינו סוג של ‘חיים שכאלה’ על אלי.זה סרט שאורכו 40 דקות,סרט מכובד, מרשים סוחט דמעות וכואב”
אורלי,המורה הרצינית והדמות החינוכית מבית ספר ‘בית יחזקאל’ מצאה את עצמה לומדת ליצנות רפואית.לא היה מקריות בחייה של אורלי ודבר גרר דבר.”כל תלמיד בלימודים נדרש להציג מונולוג.אני בחרתי להציג מונולוג ‘מסע שלושת הכובעים’:בכובע הפרחוני אני מספרת על החלום שלי שבו אני מדברת עם אלי, כמה טוב לי אתך,מחייך ומגן עליי כמו אז..בכובע השחור אני מספרת על הרגע שהו הרופאים הודיעו לנו:’כן, זה אלצהיימר’..וברקע מתנגן השיר ‘ים של דמעות’ ואני סועדת באהבה את אלי שלי שהולך ודועך וכלל וכלל אינו מזהה אותי.ואז, בכובע הורוד,החל בי תהליך עוצמתי.הבנתי שהחיים חזקים הרבה יותר ממה שאנו חושבים.למדתי לאהוב את עצמי, למדתי להיות מאושרת ומתוך זה למעשה נולדה המונודרמה’
כשאורלי עולה לבמה, משהו מרגש מתרחש באויר. כולם קשובים לה, בדיוק כמו בכיתות שלימדה בבית יחזקאל. היא פותחת במילים:
אלצהיימר?איזה שם למחלה? מי היה מאמין שאלי שלי,הטוניסאי יחלה במחלה עם שם אשכנזי…
אומרים שזאת מחלה נפוצה בקרב קשישים. מה קשישים? אלי בסה”כ בן 55..אני אומרת לכם הוא עושה הצגות הוא כזה ד”ר אתה לא מבין הוא היה ראש מועצה לכיש. די להכחיש די להתבייש בעלי בן 55 חולה באלצהיימר, הוא לא גנב הוא לא אנס..הוא חולה..אורלי אוזן תופיע ב12/12/2016 בבית יד לבנים באשקלון
באהבה, אורלי
היי זו אורלי, אני שמחה להציג את עמוד הפייסבוק החדש שלי ” אורלי אוזן – שומרת הזכרונות”. חלפה כמעט שנה מאז העליתי בפעם הראשונה את המונודרמה במרכז הגריאטרי ” בית רחל ליצ’ק” שבאחווה שם מאושפז אלי בעלי ששקע בגיל 55 בלבד בתהומות האלצהיימר. מאז כבר העליתי את המונודרמה בעשרות מקומות אחרים. מעבר לכוחות הריפויי עבורי שמצאתי בפעילות זו, לא היתה שמחה ממני לראות כיצד מופע זה מהווה השראה, מקור למידע וכלי ריפויי גם עבור בעלי מקצוע בתחום הטיפול בחולים וקשישים ועבור בני משפחות. בימים אילו אני פועלת להעלאת המונודרמה במקומות נוספים, בתי אבות, עמותות בתחום, מחלקות סיעוד ורווחה בעיריות ובמוסדות אחרים, ועוד. אשמח אם תשתפו מידע זה בקרב חברים וקרובים. המונודרמה מועלית במחיר סמלי ומשכה כשעה. אורלי 050-5288758. המון תודה ובריאות לכולם. באהבה גדולה, אורלי.
