אשקלון פוסט פורטל האינטרנט של אשקלון
ניסן- חודש ההתחדשות.נכנסנו לחודש המלומד בניסים והדבר רמוז בשמו ‘ניסן’- מלשון ניסים. כידוע בכל ראש חודש אנו מכוונים צירוף אחר של שם הוי”ה ברוך הוא, היינו שהאותיות אינם כסדרם אלא בצירופים שונים, ואילו צירוף שם ה’ של חודש ניסן הוא כסדר, כזה: י-ה-ו-ה. לרמז לנו שחודש ניסן מסוגל מאוד לגאולת הנפש בכלל ובפרט. כי אמרו חכמינו הקדושים (ראש השנה יא.): ‘בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידין ליגאל’.
בשיחות מוהרא”ש מבאר שבחודש ניסן יש לכל אחד כוח מיוחד לצאת מגלותו הפרטית ולזכות לגאולת הנפש, וכמו שכתוב ‘קָרְבָה אֶל-נַפְשִׁי גְאָלָהּ’. ואפילו אם אדם מרגיש את עצמו ירוד ושפל מאוד, וכאילו הגלות מקיפה אותו מכל צד, יש לו תקווה טובה בחודש ניסן לצאת מן הגלות ולתקן הכול.
ועיקר כוח הישועות המסוגלות בחודש ניסן הוא בזכות גודל הצדקה והחסד שבני ישראל קדושים עושים בחודש ניסן. כי הקב”ה מתפאר מאוד עם כל הצדקה והחסד שיהודים עוזרים אחד לשני. וסיפר מוהרא”ש נ”י, שהרב רבי צבי הירש מליסקא זיע”א היה דואג מאוד לצורכי העניים לחג הפסח. ופעם ענה ואמר לאנשיו, הנה קודם פסח הרבנים עמלים מאוד להכין דרשה טובה, ושואלים סתירה על הרמב”ם ומתרצים בדרך פלפול נפלא וסברא ישרה, לכן גם אני אקשה סתירה ברמב”ם וגם אתרץ, אבל אתרץ את הסתירה בפועל ממש.
הנה הרמב”ם בהלכות חמץ ומצה (פרק ז, הלכה ח’) פוסק להלכה שיש מצוות עשה מן התורה של ‘בערב תאכלו מצות’, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אבל בהלכות גזילה ואבידה פוסק הרמב”ם שיש איסור של ‘לא תגנוב’, ואם כן יש סתירה, כי מה יעשה העני שאין לו כלום, ואיך יקיים מצוות ‘בערב תאכלו מצות’, הלא אסור לגנוב?! אבל אני מתרץ את הסתירה בפועל ממש, שאני נותן לעניים בפועל ממש, שאני נותן לעניים בשפע גדול, וממילא כבר אין שום סתירה בדברי הרמב”ם…
חדשים גם ישנים דוֹדי…
בחודש ניסן ראוי לנו להתעורר למידת ההתחדשות, להתחדש מאוד בעבודת ה’ יתברך, היינו לשכוח מכל העבר שלנו ולעשות התחלה חדשה, משום שכל העניין של חודש ניסן הוא מידת ההתחדשות, כמו שכתוב: ‘הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה’, ונשים לב שתיבת ‘חדש’ נזכרת שלוש פעמים בפסוק אחד, לרמז ולהורות לנו על מידת ההתחדשות, כי דבר המוזכר שלוש פעמים הוא ‘חזקה’.
המקור והשורש למידת ההתחדשות הוא חודש ניסן, כי אז מתחדשת כל הבריאה, ועל זה נאמר ‘תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה’. כי הרי לפי דברי רבי יהושוע בניסן נברא העולם, ונקרא ‘חודש האביב’- שהם אותיות אב- י”ב, כי הוא אב וראשון לכל יב’ חודשי השנה. ולכן אנו מונים את החודשים לפי הילוך הלבנה, כדי שיתחדשו נשמות ישראל תמיד כמו טבע הלבנה שמתחדשת בכל חודש וגודלת עד אמצע החודש ואחר כך הולכת ומתמעטת עד שנעלמת כמעט ואז נולדת שוב מחדש.
בספר ‘חיי הר”ן’ (אות תלז) אמר רבינו שטוב שיאמר אדם בשעת ההתבודדות כשמתבודד בינו לבין קונו, יאמר: ‘היום אני מתחיל להדבק בך’, ויעשה בכול פעם התחלה, כי כל ההמשך הולך אחר ההתחלה. וזה ממש להתחיל מחדש. כי אינו דומה מי שמקבל דבר חדש ומשתמש בו, שאז מתלהב ביותר ואחר זמן מצטננת ההתלהבות ומתקרר. בדומה לנער שמקבל בבר מצווה תפילין, באיזה חשק והתלהבות הוא מניח וממשמש את הבתים והרצועות, והנה אחרי חצי שנה ובכלל לאחר כמה שנים, איך הוא מניח באיזה אדישות וקרירות…
לכן הזהיר אותנו רבינו זיע”א, לבל ניפול לזקנה בעבודת ה’. כי יש כל כך הרבה עצות נפלאות ומתוקות שיכולות להביא אותנו לדבקות בה’ יתברך ולשמחה ואמונה, אך הבעיה היא שלאחר זמן שמקיימים עצות אלו מתקררים ומאבדים את הסבלנות משום שהיינו בטוחים שהעצות אמורות לפעול תוך שבוע או שבועיים, ומחמת שלא רואים תוצאות מתקררים ומחפשים סגולות אחרות…
צריכים סבלנות והתמדה בעבודת ה’, כשם שראינו אצל אהרון הכהן בהדלקת המנורה בבית המקדש שכתוב: ‘ויעש כן אהרון’- ואומר רש”י ‘להגיד שבחו שלא שינה’, ומסבירים המפרשים שאהרון ע”ה שמר את ההתלהבות הראשונה של ההתחלה ובאותה התלהבות הוא הדליק גם כעבור שנים רבות.
וחידוש זה על ידי שמבקשים מה’ יתברך בהתבודדות: ‘ה’, תן לי להרגיש התלהבות בהנחת התפילין כמו שהרגשתי בבר מצווה, תעזור לי להתלהב בתפילות ובכלל בכול המצוות, בברכות, בלימוד וכו’. כמו שכתוב אצל הקב”ה: המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור’- איך ה’ מחדש מעשה בראשית? על ידי: כאמור, באמצעות האמירה והדיבור. וזה בחינת ‘חדשים לבקרים רבה אמונתך’, שההתחדשות נעשית על ידי שמיד בהתעוררות מן השינה אנו מדברים ומודים לה’ יתברך: ‘מודה אני לפניך וכו’ רבה אמונתך’.
ולכן מובן מה שהתורה מזהירה אותנו: ‘וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ’, אומרת התורה אל תהיו זקנים בעבודת ה’, אל תרגישו בקיום המצוות בחינת ‘ישן’ שכבר אין את ההתלהבות של ההתחלה, אלא ‘מפני חדש תוציאו’- שבכול יום יהיו בעיניך כחדשים. כשם שמצאנו שהתורה אוסרת את האישה על בעלה כל משך ימי ראייתה, על מנת למנוע את ההרגל של הַבְּיחד, ולאחר שנטהרת הרי היא לבעלה ככלה ביום חופתה. למה? כי הייתה כאן התחדשות! ה’ יזכנו להתחדש תמיד בעבודת ה’.
