אשקלון פוסט פורטל האינטרנט של אשקלון
בס״דאתה מחליט את מי להכניס ואת מי לא…
אחד הנושאים המרכזיים בפרשתנו הוא עניין איסור מאכלות אסורות, סימני בהמות, חיות, עופות ודגים טהורים ושאינם טהורים. ידועה דרשת רבותינו (יומא לט.) על הפסוק: ‘אַל-תְּשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשׁתֵיכֶם בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הַשּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם’- תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר: ‘ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם’- אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. תנו רבנן ‘וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם’- אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא. תנו רבנן ‘והתקדשתם והייתם קדושים’- אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא:
עניין החיות הטמאות הוא לא רק איסור גשמי שלא לאוכלם על מנת לא לגרום נזק לרוחניות שלנו, אלא הוא גם עניים רוחני לגמרי. כלומר, כשם שיש צד גשמי שלא לאכול מבשרם, כך יש צד רוחני לגמרי שמזהיר אותנו מפני חיות טמאות רוחניות. החיות הללו הם בעצם המחשבות הרעות והטמאות שמאיימות להשתלט על מוחנו ודעתנו מידי יום ומידי שעה.
ידוע הסיפור על אותו אחד שבא אל המגיד ממזריטש זיע”א והתלונן לפניו על המחשבות הרעות שטורדות אותו בזמן התפילה. אמר לו המגיד ממזריטש שייסע לתלמידו ר’ זאב קיצ’ס ושם יקבל תשובה. נסע אותו תלמיד בתמימות לעיירתו של ר’ זאב, וכשהגיע והסבירו לו היכן ביתו של הצדיק הוא ניגש אל הדלת ונקש קלות. ומשלא פתחו לו, הוא שוב נקש, וכך הוא המשיך עד שהתייאש והחליט לשבת על יד מפתן הבית ולהמתין.
לאחר זמן פתח בעל הבית עצמו ר’ זאב את הדלת והזמינו להיכנס. לאחר שהתארח ימים מספר אצל הרב וראה שלא מצא תשובה לשאלתו, החליט להיפרד מהרב ולחזור אל ביתו. הוא ניגש אל הרב וסיפר לו אודות מה ששלח אותו המגיד לכאן לקבל תשובה לשאלתו אודות המחשבות שטורדות אותו בשעת התפילה ובכלל, אבל מסתבר שהוא לא קיבל שום תשובה מאז הגיעוֹ הנה.
אמר לו ר’ זאב: ‘תמהַ אני עליך, הרי מיד כשהגעת לכאן קיבלת תשובה. הרי דפקת ונקשת ולא פתחנו לך…’. רק עכשיו הבין התלמיד את המשל. הנמשל- הם המחשבות הרעות שדופקות ורוצות להיכנס פנימה ואתה הבעל בית מחליט אם לפתוח ולתת להם להיכנס או לא…
רבינו כותב בליקוטי מוהר”ן (סימן רלג) דברי חיזוק ועצות איך להתמודד עם המחשבות הרעות שמנסות להחמיץ את מוחנו בכל שעות היום, וזו לשונו: ‘כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים, והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם, יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה. והוא יקר מאד בעיני השם יתברך, כמשל שיש אצל המלכים לפעמים ביומא דפגרא (ימי חופש) הם מניחים כמה חיות שינצחו זה עם זה, והם עומדים ומסתכלים ויש להם תענוג גדול מן הניצחון, כמו כן המחשבות הם באים מבחינת החיות. ומחשבות קדושות הם בחינת חיות טהורות, ומחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות, ומניחים בכוונה מלמעלה שינצחו זה עם זה, ויש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול כשהאדם מתגבר על החיות טמאות ומנצח אותם:
הכלל שאי אפשר בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד. על כן בקל יכולים לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהיינו שלא לחשוב אותו המחשבה רק לחשוב איזה מחשבה אחרת בתורה או עבודה או אפילו משא ומתן (עבודה), כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן. וכבר מבואר במקום אחר (לעיל בסימן ע”ב): שאין צריכים לעשות מלחמה ולנענע ראשו אנה ואנה כדי לגרש המחשבות רעות כי אין זה מועיל כלל, אדרבא על ידי זה מתגברים יותר, רק לבלי להשגיח (לא להתייחס) עליהם כלל, רק לעשות את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפלה או משא ומתן, ולבלי להסתכל לאחוריו כלל ועל ידי זה ממילא תסתלק:
מדוע נפלו פניך? הרי זו עבודתך!
וכך הם גם דבריו של בעל התניא זיע”א (ליקוטי אמרים פרק כז): ‘ואֵם העצבות אינה מדאגת עוונות אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו. הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ (עבודה) אדרבה יש לו לשמוח בחלקו, שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ‘ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם’. ואין הכתוב מדבר בצדיקים לקוראם זונים חס ושלום אלא בבינונים שנופלים להם הרהורי ניאוף במחשבתם וכו’. וכשמסיח דעתו מקיים לאו זה.
ואדרבה העצבות היא מגסות הרוח (גאווה) שאינו מכיר מקומו, ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק שלצדיקים בוודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו! כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק והלוואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפילו שעה אחת- הרי זאת היא מידת הבינונים ועבודתם, לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידיים’.
כי זו נחת רוח גדולה מאוד שעושים לה’ יתברך בזמן שדוחים את המחשבה החוצה! כי באותו רגע אנו כופים למטה את הסטרא אחרא ומעלים למעלה את השכינה הקדושה. ואומר בעל התניא שגם אם אדם כל ימיו יהיו לו את ההרהורים הללו- שלא תחלֵש דעתו, כי אולי זו עבודת ה’ שלו לעשות כזה נחת לקב”ה ופועל תיקונים מיוחדים. את שלנו אנו צריכים כמובן לעשות בעבודת ה’ כרגיל, לשמור עיניים וכו’ ואם עולים הרהורים מיד להסיח דעת לדבר שבקדושה, וזה יכול להיות גם תמונה של צדיק שאנו מכירים, כמו הבבא סאלי, או הבן איש חי זיע”א שמציירים במחשבה. יהי רצון שנזכה לעשות רצונו כרצונו.
הרב גלעד בן ברוך שליט״א
